ישראל - התייחסויות פרטניות

מתוך eidhr

קפיצה אל: ניווט, חיפוש


The Minerva Center for Human Rights

The Hebrew University of Jerusalem





תוכן עניינים

החלת האמנה על שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה

האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים (CAT)

(תרגום האמנה לעברית) (الترجمة للّغة العربيّة)

  1. נוסח האמנה
    1. חלק 1, סעיף 5, פסקה 1(א) – כל מדינה חברה תנקוט באמצעים שייראו כנחוצים להטלת סמכות השיפוט שלה על עבירות שנעברו בשטח הנתון לסמכותה.
  2. General Comments
    1. General Comment No. 2: Implementation of Article 2 by States parties, 2008
      1. סעיף 7 – פרשנות המושג "כל שטח תחת שיפוט המדינה" כולל כל שטח ויש להחיל החובה בהתייחס לכל אדם, אזרח או לא אזרח, הנתון לשליטה דה-יורה או דה-פקטו של המדינה ללא אפליה.
      2. סעיף 16 – לפי האמנה על המדינה למנוע עינויים ב"כל טריטוריה" כלומר, גם בשטח בו למדינה יש שליטה אפקטיבית חלקית או מלאה, ישירה או עקיפה, דה-פקטו או דה-יורה. המונח כולל גם של כיבוש צבאי או מבצע לשמירת שלום.
  3. Concluding Observations
    1. הערות סיכום של ועדת האו"ם נגד עינויים ומעשים אכזריים, לא אנושיים ומשפילים אחרים, 2001 (עברית)
      1. סעיף 6(ד) – קיימים דיווחים בדבר עינויים ויחס בלתי ראוי כנגד קטינים פלסטינים.
      2. סעיף 6(ט) – מדיניות הסגר עשויה להעלות לעיתים כדי יחס אכזרי, בלתי-אנושי או משפיל.
    2. מסקנות מסכמות של ועדת האמנה נגד עינויים של האו"ם, 2009 (עברית)
      1. סעיפים 11-12 – תחולת האמנה על הגדה המערבית ורצועת עזה. הוועדה רשמה לפניה את העמדה המתמשכת של ישראל בדבר אי תחולת האמנה בגדה המערבית או ברצועת עזה והחלת דיני הלחימה באזורים אלו. אולם מציינת הוועדה את הערה פרשנית 2 לפיה חובת המדינות למנוע עינויים והתעללות בכל שטח המצוי תחת סמכות שיפוטן חייבת להתפרש כבאה להגן על כל אדם, אזרח ושאינו אזרח, של מדינה החברה. לפי הוועדה ישאל מחזיקה בשטחים וסמכות שיפוטים בהיבטים רבים ביחס ל'שטחים הכבושים'.
      2. סעיף 29 – שימוש בכוח ובאלימות במהלך מבצע "עופרת יצוקה". על ישראל לקיים חקירה עצמאית, מקיפה ומהירה בכל הנוגע לאחרות המדינה ורשויות לא מדינתיות לתוצאות המזיקות שנגרמו לאזרחים ברצועת עזה, בין השאר בגלל שימוש באמצעי לחימה הכוללים זרחן.
      3. סעיף 30 – על ישראל להגביר מאמציה כדי להבטיח את נגישותו של סיוע הומניטארי לרצועה לאחר שהחרפתו מאז יולי 2007 הקשתה על כניסת הסיוע.
      4. סעיף 31 – הוועדה מביעה דאגה בדבר האשמות על יחס משפיל במחסומים, עיכובים שלא לצורך ושלילת כניסה, לרבות של אנשים עם צרכי בריאות דחופים. על ישראל להבטיח כי צעדים ביטחוניים אלה מבוצעים בהתאם לאמנה וכן להבטיח הכשרה מספקת ומתאימה לנציגיה.
      5. סעיף 31 – על ישראל לבחון, כצעד בטיחותי, הקמת מנגנון לבחינת תלונות דחופות מצד כל אדם שחווה איומים והתנהגות בלתי ראויה או נאותה במחסומים.
      6. סעיף 32 – הוועדה מציינת את הכרתה של ישראל בסמכות השיפוט המלאה שלה במקרים של אלימות מתנחלים בגדה המערבית כנגד פלסטינים.
      7. סעיף 34 – על הרשויות הפלסטיניות בגדה המערבית לחקור, להעמיד לדין ולהעניש את האחראים לביצוע מעצרים שרירותיים, חטיפות, מעצרים בתי חוקיים של יריבים פוליטיים, מניעת גישה לעורך דין וביצוע פעולות של עינויים והתעללות.


חקירות שירות הביטחון הכללי

האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים (CAT)

(תרגום האמנה לעברית) (الترجمة للّغة العربيّة)

  1. Concluding Observations
    1. הערות סיכום של ועדת האו"ם נגד עינויים ומעשים אכזריים, לא אנושיים ומשפילים אחרים, 2001 (עברית)
      1. סעיף 4(א) – הוועדה מברכת על פסק דינו של בית-המשפט העליון בבג"ץ הוועד הציבורי נגד עינויים נ' מדינת ישראל שקבע כי שימוש בשיטות חקירה מסוימות על-ידי אנשי שירות הביטחון הכללי הינו בלתי חוקי.
      2. סעיף 4(ב) – הוועדה מברכת על פרסום צו מנחה בידי שירות הביטחון הכללי הקובע כי יש למלא אחר פסיקת בית המשפט העליון בכל חקירות שירות הביטחון.
      3. סעיף 4(ג) – הוועדה מברכת על החלטת ממשלת ישראל שלא לחוקק חוקים שיש בהם בכדי להסמיך את אנשי שירות הביטחון הכללי או המשטרה להשתמש באמצעים פיזיים במהלך החקירות.
      4. סעיף 4(ז) – הוועדה מברכת על העברת האחריות לחקירת תלונות נגד שירות הביטחון הכללי לטיפול משרד המשפטים.
      5. סעיף 6(א)(1) – פירוט המגבלות של פסיקת בג"צ בפס"ד הועד נגד עינויים נ' מדינת ישראל: אין בפסק הדין איסור מוחלט על עינויים.
      6. סעיף 6(א)(3) – פירוט המגבלות של פסיקת בג"צ בפס"ד הועד נגד עינויים נ' מדינת ישראל: הכרת בית המשפט העליון באפשרות כי במקרים קיצוניים (פצצות מתקתקות) שימוש באמצעים פיזיים יהיה מוגן תחת הגנת הצורך.
      7. סעיף 6(ג) – נמשכים דיווחים בנוגע לשימוש שירות הביטחון הכללי בשיטות חקירה אסורות נגד עצירים פלסטינים.
      8. סעיף 7(ד) – על המדינה לדאוג כי שיטות חקירה האסורות לפי האמנה לא יהיו בשימוש על-ידי המשטרה או שירות הביטחון הכללי בכל הנסיבות.
    2. מסקנות מסכמות של ועדת האמנה נגד עינויים של האו"ם, 2009 (עברית)
      1. סעיף 6 – הועדה מציינת בהערכה גם את חקיקת חוק שירות הביטחון הכללי המסדיר את סמכויות הארגון ופעילותו.
      2. סעיף 8 - הועדה מברכת על פסיקת בג"צ משנת 1999 האוסרת על עינויים. (בג"ץ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים נ' ממשלת ישראל, נג(4), 817)
      3. סעיף 19 – הוועדה מביעה דאגה מהמספר הגבוה, המתמשך והעקבי של האשמות כנגד חוקרי שירות הביטחון הכללי בדבר שימוש בשיטות חקירה שנאסרו לפי פסיקת בית המשפט הגבוה לצדק. על המדינה להבטיח כי בכל הנסיבות לא יעשה שימוש בשיטות חקירה אסורות לפי האמנה.
      4. סעיף 19 – על ישראל להגביר את מערך החינוך וההכשרות בנושא זכויות אדם לאנשי כוחות הביטחון, ובכלל זה הכשרות לגבי איסור עינויים והתעללות.
      5. סעיף 21 – הוועדה חוששת מכך שאף אחת, מתוך למעלה מ-600 תלונות על התעללות מצד חוקרי שירות הביטחון הכללי שהגיעו לידי מבקר תלונות הנחקרים בין 2008-2001 לא הובילה לחקירה פלילית.
      6. סעיף 26 – הוועדה קוראת לישראל להבטיח כי איש לא יהיה עצור בעתיד בכל מתקן מעצר סודי וכי הדבר מהווה הפרה של האמנה.
      7. סעיף 26 – על ישראל להבטיח שכל האשמה בדבר הפעלת עינויים והתעללות כנגד עצורים במתקן 1391 של שירות הביטחון הכללי תיחקר.


מעצרים מנהליים

האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים (CAT)

(תרגום האמנה לעברית) (الترجمة للّغة العربيّة)

  1. Concluding Observations
    1. הערות סיכום של ועדת האו"ם נגד עינויים ומעשים אכזריים, לא אנושיים ומשפילים אחרים, 2001[1] (עברית)
      1. סעיף 4(ד) – הוועדה מברכת על החלטת בית המשפט העליון לפיה המשך החזקתם בכלא של אסירים לבנוניים שאינם מהווים סיכן לביטחון המדינה, אינו חוקי.
      2. סעיף 6(ה) – שימוש במעצר מנהלי אינו תואם את הוראות סעיף 16 לאמנה.
      3. סעיף 7(ב) – הוועדה ממליצה לבדוק מחדש את מדיניות המעצרים המנהליים.
    2. מסקנות מסכמות של ועדת האמנה נגד עינויים של האו"ם (2009) (עברית)
      1. סעיף 17 - מעצרים מינהליים ובידוד - הועדה מודאגת מכך שמעצרים מינהליים אינם תואמים את סעיף 16 לאמנה מאחר ובין היתר הם מבוצעים "לתקופות ארוכות ומופרזות" והעציר עלול למצוא את עצמו בבידוד בפועל במהלך תקופה ממושכת. בנוסף נמנעות מעצירים מנהליים הגנות בסיסיות כולל הזכות לקרוא תיגר על הראיות המהוות בסיס למעצרם. הועדה מביעה דאגה מחוק הלוחמים הבלתי חוקיים, כפי שתוקן בשנת 2008, המאפשר להחזיק במעצר אדם שאינו אזרח ישראלי ושעונה להגדרת "לוחם בלתי חוקי", לתקופה של עד 14 ימים ללא ביקורת שיפוטית.
      2. סעיף 18 - הועדה מביעה דאגה, בעקבות דיווחים של ועדות או"ם, בנוגע להחזקה בבידוד כאמצעי לעידוד קבלת הודאות מקטינים וכאמצעי ענישה על הפרת כללי בית הסוהר. על המדינה לתקן את החקיקה הקיימת כדי להבטיח שהחזקה בבידוד תהיה אמצעי חריג ומוגבל בזמן ותעלה בקנה אחד עם סטנדרטים בינלאומיים מינימאליים.


האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (ICCPR)

(תרגום האמנה לעברית) (الترجمة للّغة العربيّة)

  1. נוסח האמנה
    1. חלק 3, סעיף 9, פסקה 1 - לכל אדם הזכות לחירות ולביטחון אישי, לא יהיה אדם נתון במעצר או במאסר שרירותיים. לא תישלל חירותו של אדם אלא בהתאם להליכים שנקבעו בחוק.
    2. חלק 3, סעיף 9, פסקה 2 - אדם שנעצר יודיעוהו, בעת מעצרו, על הנימוקים למעצרו וכן יודיעוהו ללא דיחוי על כל אשמה המועלית נגדו.
    3. חלק 3, סעיף 9, פסקה 3 - עצור או מעוכב בשל האשמה פלילית יובא במהרה בפני סמכות שיפוטית וזכאי למשפט בזמן סביר או לשחרור.
    4. חלק 3, סעיף 9, פסקה 4 - אדם אשר עצור או מעוכב רשאי לנקוט בהליכים בפני בית משפט על מנת שזה יכריע בחוקיות החזקתו וישחררו אם אינה חוקית.
    5. חלק 3, סעיף 14, פסקה 3(א) - כל אדם שהואשם בעבירה פלילית זכאי כי יודיעוהו את מהותו ועילתו של האישום שהוגש נגדו.
  2. הצהרת ישראל והסתייגות ישראל עם אשרור האמנה
    1. פסקת הסיום באמנה, גרסת משרד המשפטים - מאז הקמתה ישראל שרויה תחת איום על עצם קיומה. לכן, מצב החירום עליו הוכרז במאי 1948 עודנו בתוקפו, ומהווה שעת חירום לפי פסקה 1 לסעיף 4 לאמנה. בהתאם לסעיף 4, נוקטת הממשלה אמצעים להגנה על המדינה, ובכלל זה מפעילה סמכויות מעצר ומאסר. במידה שאמצעים אלו לא יתיישבו עם סעיף 9 לאמנה, הרי שישראל גורעת מהתחייבותה לפי הוראה זו.
  3. General Comments
    1. General Comment No. 32: Article 14: Right to equality before courts and tribunals and to a fair trial 2007
    2. General Comment No. 8: Article 9: Right to liberty and security of persons, 1982
      1. סעיף 3 - הועדה מביעה דאגה בעקבות פרקטיקה נפוצה של עיכובים במשפטים שהינם תלויים ועומדים, שייתכן ולא מתיישבת עם הדרישה בפסקה 3 לסעיף 9 באמנה לפיה "יש לשפוט בזמן סביר או לשחרר".
      2. סעיף 4 - אם קיימים עיכובים כביכול מניעתיים, מסיבות ביטחון הציבור, עליהם לעבור את ההליכים והפיקוח שבסעיף 9 ולא להיות שרירותיים. יש להעביר את הנימוקים לעיכוב ועל בית המשפט לפקח.
      3. סעיף 31- יש להגשים זכותו של נאשם לדעת את האישום שלו במהירות האפשרית החל מהגשת האישום הרשמית.
  4. Concluding Observation
    1. הערות מסכמות של הועדה לבחינת יישום האמנה לזכויות אזרחיות ומדיניות, 1998
      1. סעיף 317 - הועדה סבורה כי למרות הירידה במספר העצירים המנהליים הבטחוניים, ישנם עדיין כאלו המוחזקים לתקופות ארוכות ובלתי ידועות. מביניהם, כאלו המוחזקים מסיבות בטחוניות אך למעשה אינם מאיימים אישית על בטחון המדינה אלא מהווים "קלפי מיקוח". ההחלה הנוכחית של מעצר מנהלי אינה מתיישבת עם סעיפים 7 ו-16 לאמנה, מהם לא ניתן לסטות גם במצב חירום. הועדה רושמת לפניה כי ישראל סטתה מסעיף 9 לאמנה. הועדה דורשת כי תתמלא החובה לפיקוח משפטי אפקטיבי במהלך המעצר.
    2. הערות מסכמות של הועדה לבחינת יישום האמנה לזכויות אזרחיות ומדיניות, 2003 
      1. סעיף 12 - נראה כי הסטיה מסעיפים מסוימים באמנה עולה על השיעור המותר, ולענין סעיף 9 בפרט קיימת דאגה באשר לשימוש החוזר במעצר מנהלי, כאשר הגבלת הפיקוח המשפטי והגישה לעורך דין מעלות את הסיכון לעינויים וליחס אסור לפי סעיף 7. כמו כן, לדעת הועדה סטיה מוגברת זו מסעיף 9 אינה תואמת את המותר לפי סעיף 4 לאמנה, על כן מתבקשת ישראל לדייק את ההוראות מהן שואפת לסטות לאור דחיפות המצב.
      2. סעיף 13 - הועדה מודאגת שהשימוש בעיכובים ממושכים בהם לא ניתנת גישה לעורך דין או אנשים חיצוניים עשוי להפר את האמנה, בין היתר סעיפים 7 ו-10. נדרש כי לא יעוכב אדם מעבר ל-48 שעות ללא מפגש עורך דין.
    3. הערות מסכמות של הועדה לבחינת יישום האמנה לזכויות אזרחיות ומדיניות, 2010 (الترجمة للّغة العربيّة) (תרגום לעברית)
      1. סעיף 7 - הועדה חוזרת ומציינת דאגתה מהתארכות ההליך בו בוחנת ישראל את הצורך במצב החירום. בהתאם להצהרתה, תחת מצב החירום גורעת ישראל מהתחייבויותיה בהתאם לסעיף 9. הועדה מודאגת מהשימוש התדיר במעצרים מנהליים, לרבות של ילדים, בהם מופרות זכויותיהם של העצירים. ישראל מתבקשת להשלים את החקיקה הרלוונטית למצב חירום ולהימנע משימוש במעצרים מנהליים, בפרט של ילדים ולהבטיח שזכויותיהם למשפט הוגן מיושמות.
  5. תלונות פרטים בפני הועדה לזכויות אדם
    1. Dev Bahadur Maharjan v. Nepal, 2012
      1. אזרח נפאלי נלקח מביתו על ידי כוחות ביטחון והושם במעצר מנהלי שארך כשנתיים. במהלך התקופה הוחזק זמן רב בבידוד ועבר עינויים קשים בחקירות בהן נדרש לקשר את החוקרים לפעילים מאואיסטים, אולם הכחיש כל הקשר. לאחר שמשפחתו הצליחה לשחררו, הניסיונות לעצרו שנית בביתו כשלו וכוחות הביטחון ניהלו אחריו מעקב. המאורעות הובילו לקשיים פיזיים ומנטאליים עבורו, וכן לאובדן מקור הפרנסה העיקרי של המשפחה. המדינה הפרה את סעיפים 7, 9 (זכויות עצורים), 10 (יחס אנושי למעוכב) לגבי העצור ופסקה 3 לסעיף 2 (סעד אפקטיבי) לעניין כל חברי המשפחה. 
    2. Benali v. Lybia, 2012
      1. בשנת 1995 נעצר אחיו של המתלונן על ידי סוכנים של כוחות הביטחון, ועבר ימים של חקירות ממושכות וקשות. העצור בילה 5 שנים במעצר חשאי, משפחתו לא ידעה על מיקומו ולא הוגש נגדו כתב אישום.בשנת 2002 הוא שוחרר, אולם ב-2004 נעצר שנית ועבר בין מספר מתקני עיכוב ומעצר, בהם סבל מיחס אלים וקשה. בשנת 2007, לאחר מהומות בבית הכלא בו הוחזק, נעלם העצור פעם נוספת ואותר על ידי משפחתו בשנת 2009. המדינה הפרה את סעיפים 6, 7, 9, ו-10 כלפי העצור.
    3. Guezout et al v. Algeria, 2012
      1. בשנת 1996 בוצע מעצר אלים של מספר אזרחים, שכלל יריות באחד מהם ושימוש באשתו כמגן אנושי. הפצוע ו-2 נשים נלקחו למתקן מעצר, בו בוצעו בעצור עינויים קשים, בין היתר באמצעות מכות חשמל. לאחר החקירה נפגשו בני המשפחה, ולאחר כחודש החזקה בבידוד שוחררו הנשים ואולם נעלמו עקבותיו של העצור. הועדה מניחה שככל הנראה לאחר 11 שנים בבידוד, העצור אינו בין החיים. המדינה הפרה את סעיפים 6, 7, 9 (זכויות עצור)ו-10 (יחס הומני למעוכב) כלפי העצור וכן פסקה 3 לסעיף 2 (סעד אפקטיבי) כלפי כלל המתלוננים.


חזור לתוכן עניינים

חזור לעמוד הראשי

The European Union
This project is funded

by the European Union






הפרויקט יצא לפועל בזכות התמיכה הכספית של האיחוד האירופי. כלל התכנים באתר הם באחריות מרכז מינרבה לזכויות האדם, ואינם משקפים בהכרח את עמדות האיחוד האירופי.

The project was created and maintained with the financial support of the European Union. Its contents are the sole responsibility of the Minerva Center for Human Rights and do not necessarily reflect the views of the European Union.
כלים אישיים