רשויות - איסוף ותיעוד מידע אישי

מתוך eidhr

קפיצה אל: ניווט, חיפוש


The Minerva Center for Human Rights

The Hebrew University of Jerusalem





תוכן עניינים

רשויות – איסוף ותיעוד מידע אישי

כללי

  1. ועדת זכויות האדם של האו"ם
    1. Communication No. 2326/2013: N.K. v. The Netherlands, 2018
      1. הדיון נסוב סביב עתירתה של צעירה שהורשעה בהיותה קטינה בעבירה פלילית קלה, שבעקבותיה חויבה למסור דגימת DNA שתתועד ברשויות המדינה. הצעירה טענה להפרה שרירותית של זכותה לפרטיות לפי ה-ICCPR ולפי אמנת זכויות הילד. הוועדה קיבלה את הטענה לפיה תיעוד מידע גנטי מהווה פגיעה בזכות לפרטיות, ולכן מדיניות זו של ממשלת הולנד כפופה למבחני המידתיות. עוד נקבע כי מדיניות זו אינה עוברת את מבחן המידתיות במובן הצר, למרות קיומה של תכלית ראויה (מלחמה בפשיעה), וזאת בין השאר לאור המשקל המיוחד שיש לתת לזכויותיהם של ילדים בהליכים משפטיים.
  1. בית-הדין האירופאי לזכויות אדם
    1. Application no. 5029/71: Klass and Others v. Germany, 1978
      1. פסקה 37: בית-הדין האירופי לזכויות אדם קבע כי חקיקה גרמנית שמאפשרת תיעוד חשאי של נתוני תקשורת בשטחה של המדינה מהווה פגיעה בזכות לפרטיות, ללא קשר לשאלת השימוש בנתונים הללו; אחת הסיבות לכך היא אפקט מצנן פוטנציאלי שלחקיקה שכזו עשוי להיות על חופש הביטוי וחופש ההתקשרות.
    2. Application no. 28341/95: Rotaru v. Romania, 2000
      1. פסקה 43 – אגירת מידע על חייהם הפרטיים של אנשים במאגרים סודיים מהווה פעולה שעליה חלות ההגבלות על פגיעה בפרטיות.
  1. בית-הדין האירופאי לצדק
    1. Joined Cases C‑293/12 and C‑594/12: Digital Rights Ireland Ltd. v. Minister for Communications and others, 2014
      1. פסקאות 62-69: בית-הדין האירופאי לצדק קבע כי בעת חקיקת חוקים הפוגעים בפרטיות, על מדינות לוודא את קיומם של חסמים מפני ניצול לרעה – כולל, בין השאר, בחינה ביקורתית אפריורית של כל מעקב אחר התקשרויות וקיומה של מטרה קונקרטית למעקב; הגבלת מספר האנשים המורשים לצפות בתוכן ההתקשרויות למינימום ההכרחי; ומנגנון ביקורת עצמאי (בית-המשפט או מנגנון אחר).
    2. Applications nos. 58170/13, 62322/14 and 24960/15 : BIG BROTHER WATCH AND OTHERS v. THE UNITED KINGDOM
      1. עתירת ארגוני פרטיות ועיתונאים כנגד שלוש תוכנות שהפעילה ממשלת בריטניה: איסוף המוני של תקשורת באינטרנט; שיתוף מודיעין עם מדינות אחרות והשגת נתוני תקשורת מספקיות תקשורת.
      2. נפסק כי החוק המסדיר את הפגיעה בפרטיות אינו כולל בתוכו הגנות מספקות על הפרטיות והגדרת הפיקוח על הפגיעה בפרטיות ולפיכך לא היה בעל "ערך של חוק".
      3. במקרה הנדון הפגיעה בפרטיות אף לא היתה מידתית שכן לא היה פיקוח הולם על המידע הנאסף, על סינונו ועל שיתופו על מדינות זרות.

הגנה מצד המדינה על הגעת מידע פרטי לגורמים בלתי-חוקיים

האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (ICCPR)

(תרגום לעברית: חלק 1, חלק 2, חלק 3)

  1. נוסח האמנה 
      1. סעיף 17 - איסור פגיעה שרירותית או בלתי-חוקית בפרטיות – כולל התכתבויות וחיי המשפחה והבית; זכאות להגנת החוק מפני פגיעות שכאלו.

    1. General Comments
    2. General Comment No. 16: The Right to Respect of Privacy, Family, Home and Correspondence, and Protection of Honour and Reputation, 1988
      1. סעיף 1 – זכאותו של הפרט להגנה על פרטיותו תקפה גם כלפי המדינה וגם כלפי גורמים פרטיים אחרים.
      2. סעיף 9 – על המדינות החברות להימנע מהפרת סעיף 17 לאמנה ולהקים תשתית חקיקתית תואמת הכוללת איסורים על הפרת תוכנו של סעיף 17.
      3. סעיף 10 – יש לפקח בחוק על איסוף ותיעוד של מידע פרטי באמצעים אלקטרוניים, בין שהאיסוף נעשה ע"י גורמים ציבוריים ובין ע"י גורמים פרטיים. על המדינה לנקוט באמצעים כדי לוודא שהמידע אינו מגיע לידיהם של אלו שאינם מורשים בחוק לקבל חשיפה אליו, ואין להשתמש במידע למטרות שמנוגדות לאלו של האמנה. לכל אדם נתונה הזכות לקבל מידע הנגיש לו על טיב המידע האישי שנשמר במאגרי הרשויות, על המטרות שלשמן נאסף, ועל הגורמים הרשאים לבקר על מידע זה. אם המידע שנאסף כולל מידע שגוי או מידע שנאסף בניגוד להוראות החוק, לכל אדם נתונה הזכות לבקש תיקון או מחיקה.

הזכות לדעת איזה מידע נשמר בידי אילו רשויות ולאיזו מטרה

האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (ICCPR)

(תרגום לעברית: חלק 1, חלק 2, חלק 3)

  1. נוסח האמנה 
      1. סעיף 17 - איסור פגיעה שרירותית או בלתי-חוקית בפרטיות – כולל התכתבויות וחיי המשפחה והבית; זכאות להגנת החוק מפני פגיעות שכאלו.

    1. General Comments
    2. General Comment No. 16: The Right to Respect of Privacy, Family, Home and Correspondence, and Protection of Honour and Reputation, 1988
      1. סעיף 8 – יש לציין בחקיקה את הנסיבות המדויקות בהן תותר פגיעה בפרטיות. יש לשקול את הפעלת את ההרשאה בחוק לאיסוף מידע בכל מקרה לגופו. ככלל, על תכתובות והתכתבויות לעבור בין הצדדים להן מבלי שתוכנן ייחשף, בין באמצעים אלקטרוניים ובין באמצעים אחרים. יש לבצע חיפושים בבתים רק לצורך איסוף ראיות רלוונטיות ובאופן השומר על כבודו של האדם שבביתו מתבצע החיפוש. חיפושי גוף יבוצעו רק ע"י מי שמינו תואם את האדם שעל גופו מתבצע החיפוש.
      2. סעיף 10 – יש לפקח בחוק על איסוף ותיעוד של מידע פרטי באמצעים אלקטרוניים, בין שהאיסוף נעשה ע"י גורמים ציבוריים ובין ע"י גורמים פרטיים. על המדינה לנקוט באמצעים כדי לוודא שהמידע אינו מגיע לידיהם של אלו שאינם מורשים בחוק לקבל חשיפה אליו, ואין להשתמש במידע למטרות שמנוגדות לאלו של האמנה. לכל אדם נתונה הזכות לקבל מידע הנגיש לו על טיב המידע האישי שנשמר במאגרי הרשויות, על המטרות שלשמן נאסף, ועל הגורמים הרשאים לבקר על מידע זה. אם המידע שנאסף כולל מידע שגוי או מידע שנאסף בניגוד להוראות החוק, לכל אדם נתונה הזכות לבקש תיקון או מחיקה.

פסיקה - טריבונאלים לאומיים ובינלאומיים

  1. בית-הדין האירופאי לזכויות אדם
    1. Application no. 35252/08: Centrum För Rättvisa v. Sweden, 2018
      1. בית-הדין האירופאי לזכויות אדם דחה עתירה נגד חוק שוודי שהסמיך את רשויות המדינה לאסוף ולנתח, באופן המוני, נתונים על תקשורת אלקטרונית בין שוודיה למדינות אחרות. נקבע כי המציאות העולמית המודרנית, בה הטרור הבינלאומי מהווה סכנה משמעותית, מהווה הצדקה מספקת לפגיעה בפרטיות שגורר החוק. יישום החוק כפוף ליישום מגבלות מפני ניצולו לרעה, ובמתכונתו הנוכחית החוק אכן עומד ברוב הקריטריונים לסבירות: היקף האיסוף המותר מוגדר כראוי בחוק; קליטת תשדורות תלויה באישור בית-משפט; החוק חל רק על תקשורת בין שוודיה למדינות אחרות ואינו חל על התקשרויות שמתקיימות בתוך שוודיה; האיסוף מותר לתקופת מקסימום של שישה חודשים, וכל חידוש של תקופה שכזו טעון בחינה; קיימים גופים עצמאיים שתפקידם לפקח ולבקר על יישום החוק; וקיימים מנגנונים המאפשרים לאזרחים לעתור נגד ההחלטה לקיים מעקב על התקשרויותיהם, כאשר מנגנונים אלו מפצים בצורה מספקת על היעדר הדרישה מצד המדינה לספק נימוקים למעקבים שהיא בוחרת לבצע.

זהות האנשים או הגופים שמחזיקים במידע אישי

האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (ICCPR)

(תרגום לעברית: חלק 1, חלק 2, חלק 3)

  1. נוסח האמנה 
      1. סעיף 17 - איסור פגיעה שרירותית או בלתי-חוקית בפרטיות – כולל התכתבויות וחיי המשפחה והבית; זכאות להגנת החוק מפני פגיעות שכאלו.

    1. General Comments
    2. General Comment No. 16: The Right to Respect of Privacy, Family, Home and Correspondence, and Protection of Honour and Reputation, 1988
      1. סעיף 8 – יש לציין בחקיקה את הנסיבות המדויקות בהן תותר פגיעה בפרטיות. יש לשקול את הפעלת את ההרשאה בחוק לאיסוף מידע בכל מקרה לגופו. ככלל, על תכתובות והתכתבויות לעבור בין הצדדים להן מבלי שתוכנן ייחשף, בין באמצעים אלקטרוניים ובין באמצעים אחרים. יש לבצע חיפושים בבתים רק לצורך איסוף ראיות רלוונטיות ובאופן השומר על כבודו של האדם שבביתו מתבצע החיפוש. חיפושי גוף יבוצעו רק ע"י מי שמינו תואם את האדם שעל גופו מתבצע החיפוש.
      2. סעיף 10 – יש לפקח בחוק על איסוף ותיעוד של מידע פרטי באמצעים אלקטרוניים, בין שהאיסוף נעשה ע"י גורמים ציבוריים ובין ע"י גורמים פרטיים. על המדינה לנקוט באמצעים כדי לוודא שהמידע אינו מגיע לידיהם של אלו שאינם מורשים בחוק לקבל חשיפה אליו, ואין להשתמש במידע למטרות שמנוגדות לאלו של האמנה. לכל אדם נתונה הזכות לקבל מידע הנגיש לו על טיב המידע האישי שנשמר במאגרי הרשויות, על המטרות שלשמן נאסף, ועל הגורמים הרשאים לבקר על מידע זה. אם המידע שנאסף כולל מידע שגוי או מידע שנאסף בניגוד להוראות החוק, לכל אדם נתונה הזכות לבקש תיקון או מחיקה.

פסיקה - טריבונאלים לאומיים ובינלאומיים

  1. בית-הדין האירופאי לזכויות אדם
    1. Application no. 62617/00: Copland v. U.K., 2007
      1. נקבע כי מעקב אחר תכתובות דוא"ל במקום עבודה מהווה פעולה שעליה חלות ההגבלות על פגיעה בפרטיות. (ראו מסקנה דומה בפרשות López Ribalda and others v. Spain (Applications nos. 1874/13 and 8567/13, 2018) ו-[[מדיה:Barbulescu.pdf|Bărbulescu v. Romania (Application no. 61496/08, 2017).
    1. Application no. 62357/14: Benedik v. Slovenia, 2018
      1. נקבע כי על רשויות המדינה להמציא צו בית-משפט כדי לבקש מידע אישי מספקית אינטרנט, שכן עצם הפעילות ברשת אינו מהווה ויתור מרצון על הזכות לפרטיות.
  1. בית-הדין האירופאי לצדק
    1. Joined Cases C‑293/12 and C‑594/12: Digital Rights Ireland Ltd. v. Minister for Communications and others, 2014
      1. פסקאות 62-69: בית-הדין האירופאי לצדק קבע כי בעת חקיקת חוקים הפוגעים בפרטיות, על מדינות לוודא את קיומם של חסמים מפני ניצול לרעה – כולל, בין השאר, בחינה ביקורתית אפריורית של כל מעקב אחר התקשרויות וקיומה של מטרה קונקרטית למעקב; הגבלת מספר האנשים המורשים לצפות בתוכן ההתקשרויות למינימום ההכרחי; ומנגנון ביקורת עצמאי (בית-המשפט או מנגנון אחר).

הזכות לדרוש תיקון מידע פרטי או הסרתו מהמאגרים

האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (ICCPR)

(תרגום לעברית: חלק 1, חלק 2, חלק 3)

  1. נוסח האמנה 
      1. סעיף 17 - איסור פגיעה שרירותית או בלתי-חוקית בפרטיות – כולל התכתבויות וחיי המשפחה והבית; זכאות להגנת החוק מפני פגיעות שכאלו.

    1. General Comments
    2. General Comment No. 16: The Right to Respect of Privacy, Family, Home and Correspondence, and Protection of Honour and Reputation, 1988
      1. סעיף 10 – יש לפקח בחוק על איסוף ותיעוד של מידע פרטי באמצעים אלקטרוניים, בין שהאיסוף נעשה ע"י גורמים ציבוריים ובין ע"י גורמים פרטיים. על המדינה לנקוט באמצעים כדי לוודא שהמידע אינו מגיע לידיהם של אלו שאינם מורשים בחוק לקבל חשיפה אליו, ואין להשתמש במידע למטרות שמנוגדות לאלו של האמנה. לכל אדם נתונה הזכות לקבל מידע הנגיש לו על טיב המידע האישי שנשמר במאגרי הרשויות, על המטרות שלשמן נאסף, ועל הגורמים הרשאים לבקר על מידע זה. אם המידע שנאסף כולל מידע שגוי או מידע שנאסף בניגוד להוראות החוק, לכל אדם נתונה הזכות לבקש תיקון או מחיקה.

פסיקה - טריבונאלים לאומיים ובינלאומיים

    1. Application no. 48009/08: Mosley v. U.K., 2011
      1. בית-הדין האירופאי לזכויות אדם קבע כי היעדרה של חובה מכוח חוק לעיתונאים לתת התראה מוקדמת לפני פרסום פרטים על אדם – אינה מהווה הפרה של הזכות לפרטיות. העותר, אדם שפורסמו כתבות על אודות פעילותו המינית, טען בפני בית-הדין כי הפיצויים שנפסקו לו בערכאה המדינתית אינם מספקים כתרופה לפגיעה בפרטיותו, ושהסעד שעל בית-המשפט היה לתת היה צו מניעה נגד הפרסום עצמו. עוד טען העותר כי על בריטניה להטיל חובה מכוח חוק על עיתונאים לספק התראה למושאי כתבותיהם טרם פרסומן, וזאת על מנת לאפשר למושאי הכתבות הזדמנות לדרוש צו מניעה. בית-הדין הדגיש כי בריטניה נהנית משיקול דעת רחב במסגרת מדיניותו של בית-הדין (דוקטרינת margin of appreciation), והוסיף כי לא ניתן לגזור מהסעיף העוסק בפרטיות באמנת זכויות האדם האירופית את קיומה של חובה להתראה מוקדמת, ומכאן שבריטניה לא הפרה את חובתה החיובית להגן על פרטיותם של אזרחיה.
    1. Applications nos. 60798/10 and 65599/10: M.L. and W.W. v. Germany, 2018 (בצרפתית; להלן קישור לסיכום פסק-הדין באנגלית]]
      1. בית-הדין האירופאי לזכויות אדם דחה את בקשתם של העותרים, שהורשעו ברצח, למנוע את גישתם של מנועי חיפוש מקוונים למידע עליהם. נקבע כי כלי התקשורת לא יצרו את הפגיעה בפרטיות אלא לכל היותר הרחיבו את טווח הפגיעה בה, אך זאת מכיוון שהיה עניין ציבורי בפרשה ומתוקף תפקידה החשוב של התקשורת. אמנם בקשתם החלופית של העותרים – להסיר את שמותיהם מבלי להסיר את כלל הדיווחים – הינה פגיעה קלה יותר בחופש הביטוי, אך גם חשיפת השמות הינה סוגיה הנתונה לשיקול דעתם של גורמי התקשורת במסגרת כללי האתיקה שלהם ובמסגרת שיקול הדעת שבית-הדין מאפשר למדינות האיחוד.
    1. Application no. 35252/08: Centrum För Rättvisa v. Sweden, 2018
      1. בית-הדין האירופאי לזכויות אדם דחה עתירה נגד חוק שוודי שהסמיך את רשויות המדינה לאסוף ולנתח, באופן המוני, נתונים על תקשורת אלקטרונית בין שוודיה למדינות אחרות. נקבע כי המציאות העולמית המודרנית, בה הטרור הבינלאומי מהווה סכנה משמעותית, מהווה הצדקה מספקת לפגיעה בפרטיות שגורר החוק. יישום החוק כפוף ליישום מגבלות מפני ניצולו לרעה, ובמתכונתו הנוכחית החוק אכן עומד ברוב הקריטריונים לסבירות: היקף האיסוף המותר מוגדר כראוי בחוק; קליטת תשדורות תלויה באישור בית-משפט; החוק חל רק על תקשורת בין שוודיה למדינות אחרות ואינו חל על התקשרויות שמתקיימות בתוך שוודיה; האיסוף מותר לתקופת מקסימום של שישה חודשים, וכל חידוש של תקופה שכזו טעון בחינה; קיימים גופים עצמאיים שתפקידם לפקח ולבקר על יישום החוק; וקיימים מנגנונים המאפשרים לאזרחים לעתור נגד ההחלטה לקיים מעקב על התקשרויותיהם, כאשר מנגנונים אלו מפצים בצורה מספקת על היעדר הדרישה מצד המדינה לספק נימוקים למעקבים שהיא בוחרת לבצע.
  1. בית-הדין האירופאי לצדק
    1. Joined Cases C‑293/12 and C‑594/12: Digital Rights Ireland Ltd. v. Minister for Communications and others, 2014
      1. פסקאות 62-69: בית-הדין האירופאי לצדק קבע כי בעת חקיקת חוקים הפוגעים בפרטיות, על מדינות לוודא את קיומם של חסמים מפני ניצול לרעה – כולל, בין השאר, בחינה ביקורתית אפריורית של כל מעקב אחר התקשרויות וקיומה של מטרה קונקרטית למעקב; הגבלת מספר האנשים המורשים לצפות בתוכן ההתקשרויות למינימום ההכרחי; ומנגנון ביקורת עצמאי (בית-המשפט או מנגנון אחר).


חזרה לתוכן העניינים

חזור לעמוד הראשי

The European Union
This project is funded

by the European Union



הפרויקט יצא לפועל בזכות התמיכה הכספית של האיחוד האירופי. כלל התכנים באתר הם באחריות מרכז מינרבה לזכויות האדם, ואינם משקפים בהכרח את עמדות האיחוד האירופי.

The project was created and maintained with the financial support of the European Union. Its contents are the sole responsibility of the Minerva Center for Human Rights and do not necessarily reflect the views of the European Union.
כלים אישיים