פסיקה - טריבונאלים בינלאומיים

מתוך EIDHR
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.


The Minerva Center for Human Rights

The Hebrew University of Jerusalem





עקרון השוויון ואיסור אפליה - כללי

פסיקה - טריבונאלים בינלאומיים

  1. בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ)
    1. South West Africa Case, Second phase, Judge Tanaka in his dissenting opinion, 1966
      1. עמוד 304 וסעיף 3 לסיכום (עמוד 311) – עיקרון השוויון אין משמעו שוויון מוחלט. יחס שונה מותר כאשר עומד מאחוריו קריטריון צודק וסביר. כלומר, החלה אובייקטיבית של החוק וחל איסור על יחס שונה באופן שרירותי. במקרים אלו, ההבחנה נועדה להגן על הנוגעים בדבר ולכן לא נגד רצונם.
      2. עמוד 304 – עיקרון השוויון הינו חוק טבע, בעל מעמד על-חוקתי, ולכן החוק הפוזיטיבי והמחוקק כפופים אליו.
      3. סעיף 4 עמוד 312 – קריטריון המתבסס על גזע, צבע, לאום או מוצא שבטי לא מהווה כשלעצמו צידוק סביר וצודק ליחס שונה ולא יכול כשלעצמו להשפיע על זכויות וחובות. אם יש צורך בהבחנה הרי והיא תתבסס על מאפיינים כמו שפה, דת ותרבות ולא מהשוני הגזעי עצמו.
      4. סעיף 5 עמוד 312 – הבחינה האם היחס השוני מוצדק וסביר אינה תלויה בכוונה או במניע מאחוריו. אי-הסבירות או אי-ההצדקה לא תלויה בכוונה הרעה (mala fides) מאחוריו.
    2. Case Concerning the Barcelona Traction, Light and Power Company, 1970
      1. פסקאות 33-34 – לפי בית המשפט הגנה מפני אפליה גזעית הינה זכות אדם בסיסית וככזו מטילה על המדינה חובה בעלת מעמד "erga omnes". כלומר, על המדינה מוטלת חובה כלפי הקהילה הבינלאומית בכללותה ולכל המדינות יש אינטרס חוקי להגן על חובות אלו.
  2. ועדת האו"ם לזכויות אדם
    1. Communication No. 180/1984: L.G Danning v. The Netherlands, 1987
      1. פסקה 12.1 – יחס בין אמנות. על אף שיש חפיפה בין סעיף 26 לאמנה לזכויות אזרחיות ומדיניות (שוויון בפני החוק) לסעיף 2 לאמנה לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (איסור אפליה), חל הראשון.
    2. Communication No. 208/1986: Bhinder v. Canada, 1989
      1. רקע – טענה לאפליה ופגיעה בחופש המצפון והדת של דת הסקיזם שלפי האמונה שלהם יש לכבוש טורבן, בעקבות דרישה בחוק לכבוש "כובע קשה" באזורי עבודה מסוימים.
      2. פסקאות 6.1-6.2 – ניתן להתייחס לאפליה דה-פקטו, גם אם לכאורה החוק חל על כל האנשים ללא הבחנה.
  3. בית הדין האירופאי לזכויות אדם (ECtHR)
    1. Application no. 8777/79: Rasmussen v Denmark, 1984
      1. פסקה 34 – לפי בית המשפט ניתן לקבוע שהיה יחס שונה לעניין האיסור על אפליה, אפילו אם לא ניתן להכריע מהו הבסיס ליחס השונה, מהי העילה לאפליה הנטענת. זאת לאור העובדה שאין מדובר ברשימה סגורה של עילות.
    2. Case "relating to certain aspects of the laws on the use of languages in education in Belgium", 1986
      1. רקע – צירוף של מספר עתירות הנוגעות להגבלת הגישה של ילדים לחינוך בשפה הצרפתית בהתבסס על מקום מגוריהם בלבד, בטענה שהדבר מהווה הפרה של עיקרון השוויון והזכות לחינוך.
      2. חלק I(B), פסקה 10 (עמוד 32)– תנאים בהם יחס שונה מוצדק: מצריך תכלית ראויה, קשר בין התכלית לאמצעי (היחס השונה), וכן עליו להיות מידתי. הפרה של עיקרון השוויון יכולה להתקיים גם כאשר אין מידתיות בין האמצעי לתכלית. בבחינת המקרה על בית המשפט להתייחס לנסיבות המיוחדות של ההבחנה.
    3. Application No. 34369/97: Thlimmenos v. Greece, 2000
      1. פסקה 44 – בית המשפט פסק שאפליה היא גם יחס שווה לאנשים במצבים שונים ללא סיבה מוצדקת. אין איסור ביחס שונה לקבוצות שונות כדי לתקן "אי-שוויון מובנה", ואף ייתכן שאי-נקיטת יחס שונה במקרים אלו יעלה לכדי אפליה (העותר עתר נגד כך שהמדינה קבעה באופן כללי שכל מי שיש לו תיק פלילי לא יכול לשרת בשירות המדינה ולא הבחינה בין אדם בעל תיק פלילי בשל עבירה שנעשתה בשל המצפון לבין עבירה פלילית אחרת).
    4. Application No. 2346/02: Pretty v. UK, 2002
      1. פסקאות 87-88 – הגדרת אפליה, תוך התייחסות לעיקרון יחס שווה לשונים ויחס שונה לשונים. במקרה זה, פסק בית המשפט כי יש הצדקה בגינה אין החוק מבחין בין אנשים במצבים שונים (מקרה שהחוק אפשר להתאבד אבל אסר על מישהי שלא יכלה להתאבד בצורה עצמאית בגלל בעיות בריאותיות להיעזר באדם אחר בכדי להתאבד).
    5. Application No. 57325/00: D.H. and Others v. the Czech Republic, 2007
      1. פסקאות 79 ו-175 – מדיניות כללית או אמצעי כללי בעלי השפעה פוגענית לא-פרופורציונאלית על קבוצה ספציפית, יכולים להיחשב כאפליה אף אם לא מכוונים ספציפית כלפי אותה קבוצה.
    6. Application No. 13378/05: Burden v. UK, 2008
      1. פסקה 60 – יחס שונה מהווה אפליה ופגיעה בשוויון אם אין לו הצדקה או מטרה לגיטימית. אך נקבע כי למדינה יש מרחב פעולה.
    7. Application No. 30141/04: Schalk and Kopf v. Austria, 2010
      1. פסקאות 96-97 – הגדרת אפליה לפי סעיף 14 לאמנה (יחס שונה ללא צידוק אובייקטיבי ולגיטימי). יש לציין שלמדינות החברות ישנו מרחב פעולה בהערכת אילו הבדלים במצבים דומים מצדיקים יחס שונה. יחס שונה המתבסס באופן בלעדי על מגדר שונה או נטייה מינית, דורש נטל הוכחה כבד כדי להצדיקו. אולם, יש מרחב תמרון רחב בכל הנוגע לאמצעים כלכלים ומדיניות חברתית.
    8. Application No. 17484/15:Carvalho Pinto v. Portugal, 2017
      1. בית-הדין האירופאי לזכויות אדם בחן מקרה בו בית-משפט בפורטוגל הפחית את הפיצויים שניתנו לאישה לאור ניתוח גניקולוגי שהשתבש, והשווה מקרה זה למקרים דומים בהם נבחנו פיצויים שנפסקו לגברים. בעוד במקרה הנדון, בית-המשפט הפחית את סכום הפיצויים שנפסק לתובעת, במקרים האחרים אישר בית-המשפט את הפיצויים שנפסקו לגברים והדגיש את עוצמת הסבל שחוו בשל הפגיעה בתפקודם המיני; מנגד, בניגוד למקרה הנדון, בבוחנו את הנזק שנגרם לגברים לא התחשב בית-המשפט בגילם או במספר הילדים שיש להם. בית-הדין האירופאי קבע כי בית-המשפט בפורטוגל פעל תחת תפיסה שגויה של מיניות האישה, כזו הקשורה ביכולת הרבייה שלה, ומכאן שהכרעת בית-המשפט לא הייתה מבוססת על טעמים ניטרליים ואובייקטיביים אלא על סטראוטיפים מגדריים – ובכך הפרה את האיסור על הפליה.
    9. Application No. 16986/12: Alexandru Enache v. Romania, 2017 (בצרפתית בלבד)
      1. בית-הדין האירופאי לזכויות אדם בחן טענה שקיימת לכאורה הפליה נגד גברים במדיניות לפיה הוצאה להורג של אסירות תעוכב אם הן בהריון או אימהות לפעוטות שגילם מתחת לשנה. בית-הדין אישרר את הנוהג לפיו ניתן למדינות האיחוד מרחב פעולה משמעותי (דוקטרינת margin of appreciation), והוסיף לכך התייחסות לצורך של נשים בקבלת הגנה על הריונן ועל אימהותן. בכך קבע בית-הדין כי לא כל מדיניות של הבחנה על בסיס מגדרי מהווה הפליה.
  4. בית-הדין האירופי לצדק
    1. Case C‑414/16: Egenberger v Evangelisches Werk für Diakonie und Entwicklung eV, 2018 (להלן קישור לסיכום פסק-הדין)
      1. בית-הדין האירופי לצדק קובע כי בתהליך קבלה לעבודה, מותר למוסדות דתיים להציב בפני מועמדים דרישות כנות, לגיטימיות ומוצדקות – כל עוד אלה נתונות לביקורת מצד מוסדות שיפוטיים עצמאיים. זאת לאור האיזון בין האוטונומיה הדתית הניתנת למוסדות דת לבין זכותם של עובדים פוטנציאליים לאי-הפליה.


חזור לתוכן עניינים

חזור לעמוד הראשי

The European Union
This project is funded

by the European Union



הפרויקט יצא לפועל בזכות התמיכה הכספית של האיחוד האירופי. כלל התכנים באתר הם באחריות מרכז מינרבה לזכויות האדם, ואינם משקפים בהכרח את עמדות האיחוד האירופי.

The project was created and maintained with the financial support of the European Union. Its contents are the sole responsibility of the Minerva Center for Human Rights and do not necessarily reflect the views of the European Union.